אדם קיבל טיפולים רפואיים בתחום רפואת העיניים לצורך שיפור הראיה. במשך כחודש אחרי הטיפולים המשיך לחוש כאבים, פקד את המרפאה אך לא קיבל את הטיפול והיחס המגיע לו לשיטתו. מאוחר יותר פרסם בפייסבוק באריכות את קורות הטיפול, תלונותיו ואת מסקנתו האישית.
בית המשפט פסק כי הפרסום מהווה לשון הרע. אלא שחוק לשון הרע קובע “הגנות” בהן יכול הנתבע או הנאשם לעשות שימוש במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע.
אחת ההגנות היא ביקורת. בית המשפט קבע כי עובדות המקרה לא היו שנויות במחלוקת והמסקנות של המפרסם הנן בגדר הבעת דעה. תחושת הפגיעה האישית והסבל שחש המפרסם לא פוגמות בתום לבו. לפיכך במקרה זה נפסק כי הנתבע לא חייב בפיצויים והתובע חויב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין.