מנהל מע”מ החליט לערוך שומה לפי מיטב השפיטה “לעסק” שנוהל ברחוב המסגר. נערך חישוב של מס העסקאות שהועלם ונקבע הסכום לתשלום וזאת על בסיס מספר החדרים, מספר המשמרות ומחיר השירות ללקוח. שאלה – האם על המנהל לכלול בתחשיב גם את סכומי מס התשומות בנוגע לניהול “העסק” כגון פרסום, כביסה, שכירות שמירה והוצאות נלוות אחרות?
בית המשפט קבע כי שומת מס לפי סעיפים 76 ו- 77 לחוק הנה תחשיב מס תיאורטי שאמור לשקף את הערך המוסף של העסק ולכן יש לקחת בחשבון בחישוב הסכום לתשלום גם את מס התשומות. אלא שסעיף 38 (א) לחוק קובע כי עוסק רשאי לנקות תשומות אשר נכללו בחשבונית מס שהופקה לנישום כדין.
ניתן לפרש סעיפים אלה כמציגים גישות חישוב שונות לחלוטין. הראשונה היא הכרה בתשומות תיאורטיות ביחס ישר לעסקאות התיאורטיות. השניה היא הכרה בתשומות קונקרטיות בלבד. כיון בנושא זה ישנה מחלוקת פרשנית גם בפסיקה וגם בין מלומדים מגיע בית המשפט לתוצאה הבאה: לא נשללת הזכות לניכוי תשומות תיאורטיות, אלא שהיא לא נדרשת במקרה זה ובנוסף מכיר בהמ”ש בתשומות שנכללו בחשבוניות שהציגה הנישומה אף על פי שהיא לא נרשמה כעוסקת לעניין מע”מ.
עמ (ת”א) 55212-05-12 לולו לניור מנצור נ’ מנהל מס ערך מוסף תל אביב