פקודת השטרות [נוסח חדש] מעניק הגנה רחבה במיוחד למי שעומד בהגדרה אוחז כשורה, כך שטענות כישלון תמורה (לא סיפקת לי את המוצר) בין מושך השטר (מי שהכין את השיק) לבין הנפרע (מי שהשיק ערוך לפקודתו) לא פוגמת בזכות של אוחז כשורה. השאלה היא האם מי שעונה להגדרה אוחז זכאי גם הוא להגנה במקרה דומה? מקרה: ראובן ביקש לרכוש משמעון סחורה. ראובן הכין שיק ומסר אותו לשמעון. שמעון הסב את השטר ליעקב אלא שבהיסב כתב “שמעו” במקום שמעון. הסבת השטר משמעון ליעקב נועדה לפרוע חוב קודם של שמעון ליעקב. מאוחר למועד ההסבה, שמעון לא עמד בהתחייבותו, לא סיפק את הסחורה וראובן נתן הוראת ביטול לשיק בבנק. ניתוח: יעקב אינו אוחז כשורה כיון שההיסב אליו לא היה תקין. יעקב הוא אוחז בעד ערך. בהתאם להלכת גויסקי כאשר הוסב שטר משמעון ליעקב, ובעת ההסבה טרם התגבשה טענת כישלון התמורה של ראובן (כלפי שמעון) הרי שליעקב קיימת הגנה מפני טענת כישלון התמורה שטוען ראובן, כך שראובן יהיה חייב לפרוע את השיק ליעקב. ביום 24/11/2015 ניתן פסק דין ברע”א 8301/13 ט טריידינג קורפ נ. בנק לאומי לישראל בו בוטל הלכת גויסקי. המשמעות היא שיעקב (שאינו אוחז כשורה) לא יקבל הגנה מפני טענת כישלון התמורה של ראובן, בין אם הטענה נולדה לפני הסבת השטר ליעקב או אחרי הסבתו, כך שבמקרה שלפנינו ראובן יהיה פטור מלפרוע השטר ליעקב במידה ויוכיח כישלון תמורה.