חוק הירושה כולל מספר הוראות חוק אשר הסכמת הצדדים, גם אם נערכה בכתב ובאופן רשמי, תהיה בטלה במפניהן. להלן מספר דוגמאות:
ראובן ושמעון אחים. לוי הוא אביהם. ראובן חייב 500,000$ לשמעון. כדי להבטיח את פירעון החוב חותם ראובן על מסמך בו הוא מתחייב להעביר לשמעון את מלוא זכויותיו לירושת אביו. האם התחייבו זו של ראובן כלפי שמעון בעלת תוקף משפטי? סעיף 8(א) חוק הירושה קובע: “הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים”. לפיכך במידה ובעתיד יסרב ראובן לקיים את התחייבותו, שמעון לא יוכל לאכוף אותה באמצעות הליכים משפטיים. האם קיים פתרון אחר לרצונו של שמעון להבטיח את החוב? ניסוח שונה של התחייבות ראובן לשמעון היה עומד בהוראות החוק וזאת בהתאם להוראות פסק הדין יקותיאל נ. ברגמן ע”א 682/74.
אברהם בן ה- 80 מאוהב בשרה בת ה- 30. אברהם מעוניין להבטיח את המשך החיים המשותפים שלו עם שרה על ידי מתן התחייבות בכתב לשרה כי ישולם לה מעזבונו סך של סך של 1 מיליון ש”ח במידה והיא תישאר איתו עד יומו האחרון. אחרי מותו מבקשת שרה לקבל את המגיע לה אבל יורשיו של אברהם מסרבים בטענה שהתחייבות אברהם נוגדת את הוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה הקובע: מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה. מי צודק משפטית? היורשים או שרה?