by admin | Feb 26, 2018 | מיסים, עדכונים אחרונים
הוגש כתב אישום כנגד נאשם מבלי שהמאשימה קיימה הוראת סעיף 60א לחסד”פ – לא שלחה לנאשם מכתב יידוע (על כך שחומר חקירה הנוגע לעבירת פשע הועבר לרשות התביעה) ולא קיימה הליך שימוע בעניינו.
האם התנהלות זו של המאשימה יכולה להביא להחלטה של בית המשפט למחיקת כתב האישום?
התשובה לכך חיובית. במידה וב”כ הנאשם יגיש בקשה לכך, על בסיס סעיף 149 לחסד”פ.
יודגש, בהמ”ש עשוי להורות על “ריפוי הפגם” בדרך של דחיית הדיון בתיק ומתן הזדמנות לקיום שימוע. אלא שהליך שימוע צריך להתנהל בנפש חפצה. לכן גילוי של נציגי המאשימה כי אין בכוונתם לבחון את חומר החקירה עשוי לחזק את החלטת בהמ”ש בדבר ביטול כתב אישום.
חשוב לציין כי מחיקת כתב האישום אינה מהווה סוף פסוק. המאשימה יכולה להתחיל ההליך מחדש, לקיים הליך שימוע ולקבל החלטה על הגשת כתב אישום חדש נגד הנאשם.
לסיום אזכיר שני מצבים:
• במידה והמאשימה חוזרת בה מכתב האישום, לאחר שהנאשם נתן את תשובתו לאישום אזי על בית המשפט לזכות את הנאשם מאותו אישום (סעיף 94 לחסד”פ).
• במידה ולאחר מתן תשובה לאישום הסכימו הצדדים בדבר ביטול כתב האישום, ולהסכמה זו ניתן תוקף על ידי בהמ”ש, אזי הגשת כתב האישום מחדש כנגד הנאשם טעונה אישור היועץ המשפטי לממשלה ומטעמים שיירשמו.
by admin | Feb 25, 2018 | מיסים, עדכונים אחרונים
אדם הוזמן לרשות המסים למתן עדות כעד (לא כחשוד). האם המידע שהוא עתיד למסור עשוי לשמש כראיה כנגדו?
השימוש במושג הודיה נפוץ מאוד בהליכים פליליים. בהמ”ש בישראל פסקו כי הודיה היא כל אמרה של נאשם מחוץ לכותלי בית המשפט הנוגעת לעניין (לעבירה) ויש לה – לכאורה – משקל ראייתי להוכחת האשמה.
האם מידע שמסר אדם, בעת מתן עדות, במשטרה הוא הודיה? האם ניתן לעשות שימוש בהודיה זו בהליך פלילי כנגדו?
יודגש כי אדם יהיה בסטטוס של נותן עדות כאשר הוא נחקר ע”י גורם מורשה. אדם יחשב לחשוד לאחר שהחוקר יידע אותו לגבי זכות השתיקה וזכות ההיוועצות עם עו”ד. אדם “יזכה” בסטטוס נאשם לאחר שיוגש נגדו כתב אישום.
לפיכך עולה השאלה האם מידע שמסר אדם כאשר היה בסטטוס כעד יכול להפוך “להודיה” ולשמש כנגדו בעתיד, במידה והסטטוס שלו ישתנה “לנאשם”?
בסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) נאמר: אדם הנחקר על ידי גורם מורשה יהיה חייב להשיב נכונה על כל השאלות, שיציג לו בשעת החקירה חוץ משאלות שהתשובות עליהן יהיה בהן כדי להעמידו בסכנת אשמה פלילית.
המשמעות הנאמר: לנחקר נותן העדות אסור, ככלל, לשמור על זכות השתיקה אלא אם מדובר במידע מפליל. לכאורה המסקנה היא שעל העד לשמור על זכות השתיקה ביחס למידע מפלילי ואם לא שמר על זכותו זו עשוי מידע זה לשמש כנגד.
בהקשר זה סעיף 12 לפקודת הראיות קובע כי הודית נאשם תשמש כראיה אם ניתנה חופשיה ומרצון במשמעות שהייתה לנאשם יכולת הבחירה האם למסור את ההודיה.
יראו את יכולת הבחירה כמתקיימת כאשר לא ננקטו נגד הנאשם אמצעים פסולים, דהיינו לא נשללו ממנו היידוע בנוגע לזכות השתיקה וזכות ההיוועצות.
משכך סעיף 12 מחייב את גובה העדות לשמור על זכויות הנאשם (כמפורט לעיל) בכדי שהמידע הנמסר על ידי הנאשם יוכל לשמש את התביעה כנגד הנאשם. “שמירת זכויות הנאשם” צריכה להתבצע מיד עם קבלת החלטה על ידי החוקרים כי “סטטוס” נותן העדות השתנה לסטטוס של חשוד.
לסיום אציין כי מצב “בעייתי” נוצר כאשר אדם מוזמן למסור עדות כעד, כאשר נציגי הרשות יודעים מראש כי “העד” עתיד להפוך לנאשם. האדם מגיע, מוסר גרסה כעד ולאחר שסיים למסור את גרסתו כעד, מודיעים לו שהסטטוס שלו השתנה “לנאשם”, מזהירים אותו ומבקשים לחקור אותו על אותם הנושאים בדיוק. לכן התשובה לשאלה היא חיובית, הסיכון קיים והוא ממשי בהחלט.
by admin | Feb 10, 2018 | מיסים, עדכונים אחרונים
אם עד היום היינו רגילים לעשות שימוש ב- 2 מסלולי מיסוי (קיים מסלול נוסף אבל לא זה המקום לפרטו) על דירות מגורים בישראל הרי שבהמ”ש ורשות המסים קבעו כי במקרים בהם כמות הדירות אותן משכיר הנישום היא משמעותית עשויים דמי השכירות להתחייב במס שולי של עד 47%.
משטר המס על הכנסה מהשכרת דירות למגורים נע היום בין פטור ממס, עד סך הכנסה של 5,030 ₪ לבין חיוב במס מחזור בשיעור של 10%. לאחרונה קבע בהמ”ש העליון, ב- 2 פסקי דין, כי דמי שכירות שנוצרו אצל יחידים אשר בבעלותם מעל 20 דירות יחויבו כהכנסה מעסק החייבת במס שולי ולא כהכנסה פסיבית הזכאית למיסוי המופחת.
בפרסום טיוטת חוזר מס הכנסה בדבר סיווג הכנסה מהשכרת דירת מגורים קבע רשות המסים כללי אצבע כדלקמן: הכנסה שנובעת מהשכרתן של עד 5 (כולל) דירות תחשב להכנסה פסיבית אשר עשויה לזכות למיסוי מופחת. כאשר מדובר בהשכרת 10 דירות ומעלה תסווג ההכנסה כהכנסה מעסק החייבת מס שולי. כאשר מספר הדירות המושכר עומד מעל 5 ופחות מ- 10 הרי ששיעור המס יקבע על בסיס מספר מבחנים:
א. תדירות העסקאות שמבצע הנישום והמעורבות של הנישום בתחזוקת הנכס – ככל שהנישום חותם על הסכמי השכרה רבים יותר וככל שמעורבותו בטיפול בנכס גבוה יותר תחשב הכנסה זו מעסק.
ב. ידענות ובקיאות של הנישום – אם המשכיר הוא מתווך ו/או שמאי ו/או עורך דין ו/או קבלן אשר נוהג לבצע עסקאות בדירות מגורים ואף להשביח את הנכסים שנרכשו במהלך השנים תחשב הכנסה זו מעסק.
ג. קיומו של מנגנון או פעילות קבוע ונמשכת – מעורבותם של בעלי תפקיד הנלווים להליך ההשכרה, כגון משווק, מנהל חשבונות, אנשי תחזוקה על בסיס קבוע תביא לכך שההכנסה תחשב להכנסה מעסק.
ד. תקופת החזקה ונסיבות העסקה – זהו מבחן על לקבלת החלטה בדבר אופי הפעילות של המשכיר בנכס ולכן תקבע גם את סיוג ההכנסה.
לסיכום, מי שמבצע פעולות בדירות מגורים לרבות קנייה, מכירה, השבחה והשכרה חשוף היום יותר מתמיד לחיוב בשיעור המס השולי.
by admin | Feb 10, 2018 | גבייה, עדכונים אחרונים
ביום 06.02.2018 אישרה ועדת חוקה, חוקה ומשפט את הצעת החוק. דיני חדלות הפירעון מעוגנים, נכון להיום, בשלושה חוקים: . פקודת פשיטת הרגל, פקודת החברות וחוק ההוצאה לפועל. החוק החדש נועד לקדם, בין היתר, את המטרות הבאות: א. שיפור מעמדם של הנושים הקטנים וזאת על ידי צמצום סוגי והיקפי החובות שזוכים היום לעדיפות (אותם משלמים ראשונים מקופת החייב) כך שהיתרה ממנה יכולים להיפרע הנושים הרגילים תגדל. ב. שיקום חייבים וזאת על ידי תחימת פרק הזמן להליך חדלות הפירעון ל- 4 שנים. ג. מאבק ברמאים – על ידי הענקת סמכויות אכיפה פליליות לכונס הנכסים הרשמי. כאמור החוק טרם נכנס לתוקף.
by admin | Feb 6, 2018 | מיסים, עדכונים אחרונים
נוהל הליך גילוי מרצון פורסם ביום 12/12/2017. תחולתו היא מיום פרסומו ועד ליום 31.12.2019. יודגש כי פרק ד’ לנוהל, בקשה אנונימית לגילוי מרצון, בתוקף עד 31.12.2018 בלבד.
הנוהל מעניק חסינות דיונית לנישומים שפעלו בהתאם להוראותיו. סעיף 15 לנוהל קובע 2 תנאים לכניסת החסינות לתוקף: (א) תשלום המס על פי קביעת הגורם האזרחי, במועד שנקבע. (ב) אישור סמנכ”ל בכיר לחקירות ומודיעין של רשות המסים (=הגורם המוסמך), שהבקשה עומדת בתנאי הנוהל.
החסינות בהליך הפלילי תחול רק לגבי המידע שנמסר במסגרת הליך הגילוי מרצון ובקשר אליו.
הנוהל קובע כי החסינות לא תיכנס לתוקף ו/או תתבטל במידה ויתקיים אחד מן התנאים הבאים: (א) הגילוי מרצון אינו מלא ולא נעשה בתום לב. (ב) הנישום לא גילה מידע רלוונטי כגון שנות המס הרלוונטיות, מקור ההכנסה, פירוט סכום המס וההכנסה שהושמטה, לא צירף מסמכים כגון צו ירושה, דפי בנק. (ג) המס לא שולם במועד. (ד) המבקש לא שיתף פעולה באופן כן ומלא עם רשויות המס.
הנוהל קובע כי רשות המסים לא תעשה שימוש במידע שבבקשה במידה והיא לא אושרה על ידי הגורם הממונה.
בהקשר זה יודגש כי במידה והנישום יפר את הוראות סעיפים 1, 7, 13, 14, 28 לנוהל הרשות תוכל להשתמש בנתונים שמסר המבקש בבקשה כראיה בכל הליך פלילי ואזרחי.
by admin | Feb 6, 2018 | גבייה, עדכונים אחרונים
פקודת השטרות [נוסח חדש] מעניק הגנה רחבה במיוחד למי שעומד בהגדרה אוחז כשורה, כך שטענות כישלון תמורה (לא סיפקת לי את המוצר) בין מושך השטר (מי שהכין את השיק) לבין הנפרע (מי שהשיק ערוך לפקודתו) לא פוגמת בזכות של אוחז כשורה. השאלה היא האם מי שעונה להגדרה אוחז זכאי גם הוא להגנה במקרה דומה? מקרה: ראובן ביקש לרכוש משמעון סחורה. ראובן הכין שיק ומסר אותו לשמעון. שמעון הסב את השטר ליעקב אלא שבהיסב כתב “שמעו” במקום שמעון. הסבת השטר משמעון ליעקב נועדה לפרוע חוב קודם של שמעון ליעקב. מאוחר למועד ההסבה, שמעון לא עמד בהתחייבותו, לא סיפק את הסחורה וראובן נתן הוראת ביטול לשיק בבנק. ניתוח: יעקב אינו אוחז כשורה כיון שההיסב אליו לא היה תקין. יעקב הוא אוחז בעד ערך. בהתאם להלכת גויסקי כאשר הוסב שטר משמעון ליעקב, ובעת ההסבה טרם התגבשה טענת כישלון התמורה של ראובן (כלפי שמעון) הרי שליעקב קיימת הגנה מפני טענת כישלון התמורה שטוען ראובן, כך שראובן יהיה חייב לפרוע את השיק ליעקב. ביום 24/11/2015 ניתן פסק דין ברע”א 8301/13 ט טריידינג קורפ נ. בנק לאומי לישראל בו בוטל הלכת גויסקי. המשמעות היא שיעקב (שאינו אוחז כשורה) לא יקבל הגנה מפני טענת כישלון התמורה של ראובן, בין אם הטענה נולדה לפני הסבת השטר ליעקב או אחרי הסבתו, כך שבמקרה שלפנינו ראובן יהיה פטור מלפרוע השטר ליעקב במידה ויוכיח כישלון תמורה.
